התמכרות למין, הידועה גם בשם הפרעה היפרסקסואלית, היא מצב פסיכיאטרי המאופיין בעיסוק אינטנסיבי בפעילויות והתנהגויות מיניות. בעוד התמכרות למין נופלת תחת המטריה של הפרעות שימוש בחומרים, היא ייחודית בכך שהיא אינה כרוכה בשימוש בחומרים כלשהם. ההשפעה של התמכרות למין על אנשים ויקיריהם יכולה להיות חמורה, במיוחד אם אינה מטופלת. מאמר זה מספק סקירה כללית של האבחון, הטיפול והמניעה של התמכרות למין.
אבחון התמכרות למין
התמכרות למין מסווגת כהתמכרות התנהגותית, כלומר היא מוגדרת על ידי התנהגותו של האדם, לא חומר. כיוון שכך, אין בדיקה אחת לאבחון ההפרעה. במקום זאת, קלינאים מסתמכים על סוללה של אמצעים, כולל סקרי הערכה עצמית, מבחנים פסיכומטריים ותצפיות התנהגותיות, כדי לבצע אבחנה.
אתר מומלץ- https://www.sexgeizhals.com/
המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות – מהדורה חמישית (DSM-5) מתאר התמכרות למין כהפרעה של אימפולסיביות מוגזמת, וכולל קריטריונים המשקפים מחשבות מיניות אובססיביות, עיסוק בהתנהגויות מיניות מסוכנות, תשוקה חזקה לפעילויות מיניות, תחושת בושה או אשמה לאחר מכן, ועיסוק בפנטזיות הקשורות למין.
על מנת לאבחן מטופל עם התמכרות למין, על המטפל לשלול תחילה את כל הגורמים הבסיסיים שיכולים לתרום לתסמינים, כגון דיכאון, חרדה, הפרעה דו קוטבית או שימוש בסמים. בנוסף, על המטפל לשקול את האתגרים שאנשים מסוימים, כגון אלה עם חוויות ילדות של התעללות מינית, עשויים להתמודד בהערכה מדויקת של עצמם.
טיפול בהתמכרות למין
הטיפול בהתמכרות למין כולל בדרך כלל שילוב של טיפולים מבוססי ראיות ואסטרטגיות לעזרה עצמית. המטרות העיקריות של הטיפול הן להפחית או לחסל התנהגויות מיניות מסוכנות, להגביר את המודעות לטריגרים להתנהגויות משחק, ולשפר מיומנויות יחסים בינאישיים.
פסיכותרפיה נחשבת בדרך כלל לאבן הפינה של הטיפול באנשים עם התמכרות למין. שתי הפסיכותרפיות הנפוצות ביותר לטיפול בהתמכרות למין הן טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וטיפול בקבלה ומחויבות (ACT). שתי הגישות מתמקדות בסיוע לאדם לזהות את הטריגרים שלו לפעולה, שימוש באסטרטגיות התמודדות חדשות לניהול דחפים, ופיתוח תגובות בריאות לאירועים מלחיצים.
אנשים עם התמכרות למין עשויים גם להפיק תועלת מטיפולים מבוססי ראיות אחרים, כולל טיפול התנהגותי דיאלקטי (DBT), טיפול קבוצתי וטיפול משפחתי או זוגי. עבור אלה שמוצאים את עצמם תקועים במעגל אימפולסיבי של משחק, תוכניות 12 צעדים, כגון מכורים למין ואהבה אנונימיים, יכולות לספק מקורות נוספים של תמיכה, אחריות וחיבור.
מניעת התמכרות למין
המפתח למניעת התמכרות למין הוא חינוך אנשים – צעירים ומבוגרים כאחד – על איך נראה מין בטוח ועל ההשפעות המזיקות האפשריות של פרקטיקות מיניות לא בטוחות. עבור אלה הנמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח את ההפרעה, כגון אלה עם היסטוריה של התעללות בילדות, מומלץ לעתים קרובות לפנות לעזרה מקצועית בשלב מוקדם.
קיום שיחות פתוחות וכנות עם ילדים ומתבגרים על מין חשוב לחיזוק עמדות והתנהגות בריאה. בנוסף, הורים יכולים להוות מודל לחיקוי לעמדות בריאות כלפי מין על ידי דיון בנושא באופן מאשר ולא שיפוטי. עבור אנשים שכבר עוסקים בהתנהגות מסוכנת, חשוב להם לפנות לעזרה מקצועית בהקדם האפשרי על מנת להפחית את הסיכון שלהם לפתח התמכרות מלאה למין.
מסקנה
התמכרות למין היא הפרעה מתישה שיכולה להוביל להשלכות בריאותיות ומערכות יחסים חמורות אם אינה מטופלת. כדי לאבחן התמכרות למין, קלינאים מסתמכים על סוללה של מדדים, כגון סקרי הערכה עצמית ומבחנים פסיכומטריים. הטיפול שלה כולל בדרך כלל שילוב של פסיכותרפיה, אסטרטגיות לעזרה עצמית, ותוכניות 12 צעדים. מניעה כרוכה בחינוך אנשים – צעירים ומבוגרים כאחד – על איך נראה מין בטוח ועל ההשפעות המזיקות האפשריות של פרקטיקות מיניות לא בטוחות, כמו גם מתן גישה מוקדמת לשירותי בריאות הנפש עבור אלה בסיכון גבוה יותר.
